מצודת דוד על תהילים ע״ד

1 זנחת לנצח. למה עזבת את ישראל זה זמן רב עד שנראה כאלו כן יהיה לעולם יעשן. למה יעשן אפך בישראל שהמה הצאן שאתה רועם:

2 קנית קדם. אשר קנית לך לעם מזמן קדום מאז גאלתם ממצרים והבאתם אל הר ציון ששכנת בו והוא מקרא קצר:

3 הרימה פעמיך. הרם רגליך ללכת להחשיך עד נצח את כל האויב העושה הרעה בבהמ״‎ק והוא הפוך כמו כל אויב הרע בקדש וכן כל תשא עון הושע י״ד:ג׳ ומשפטו כל עון תשא:

4 בקרב מועדך. בתוך בה״‎מ מקום שהיו נועדים שם כל ישראל והשכינה עמהם:

5 שמו אותותם אותות. אמרו שהאות שלהם הוא אות אמת כי עד לא הלך נ״‎נ על ירושלים עשה אותות לדעת אם יצלח כמ״‎ש שאל בתרפים ראה בכבד יחזקאל כ״א:כ״ו ובא לו האות ללכת ואחר שכבשה אמר שיש ממשות באלה האותות:

6 יודע וכו׳‎. כל מי שהביא קרדומו בסבך עצי הלבנון לחטוב ארזים להביאם לבנין בה״‎מ היה נודע לו כאלו מביא למעלה לפני כסא הכבוד כי למצוה רבה היה נחשב בעיניו:

7 ועתה. בעת החורבן כל פתוחי הזהב שעל הקירות היו הצרים הולמים ומשברים בכשיל וכילפות:

8 שלחו באש מקדשך. כמו שלחו אש במקדשך:

9 לארץ. מקום שכינת שמך חללו והשפילו עד לארץ:

10 נינם יחד. כל שריהם בעצה אחת:

11 כל מועדי אל. כל המקומות המיועדות לה׳‎ בהכ״‎נ ובהמ״‎ד:

12 אותותינו. עדיין לא ראינו אותות הגאולה ואין עוד נביא לגלות הזמן:

13 ולא אתנו. אין מי מאתנו יודע עד מתי יתאחר:

14 יחרף צר. באומרו מבלי יכולת ה׳‎ הניחם ביד האויב:

15 ינאץ. וכי ינאץ האויב את שמך לנצח בתמיה:

16 תשיב ידך. לאחור לבל הכות בו את האויב:

17 כלה. ימינך כלה מקרב חיקך והוציאה משם והכה תכה בו את אויביך:

18 מקדם. מעולם הוא מלכי והוא פועל הישועה:

19 בעזך. בכחך פוררת הים לי״‎ב גזרים לכל שבט שביל לעצמו כן ארז״‎ל:

20 על המים. כי נתקשו מי הים כסלעים והיו המצרים נזרקים עליהם ונשבר ראשם:

21 ראשי לויתן. שריו ושלישיו של פרעה הנקרא לויתן:

22 תתננו מאכל. נתת עושרם לבזה לעם ישראל שהלכו במדבר מקום ציה ושממה:

23 אתה בקעת. את הסלע והוצאת להם מעין ונחל:

24 נהרות איתן. זה הים והירדן ר״‎ל עשית להם נסים מחולפים במקום היובש השפעת מים ומקום המים הובשת:

25 לך יום. ר״‎ל אתה בראתם:

26 אתה הכינות. להיות על כנם ולא ישנו את תפקידם:

27 מאור. הוא הירח הנקרא מאור הקטן בראשית א:

28 כל גבולות ארץ. להיות כל מחוז במקום הראוי לו:

29 זכר. ר״‎ל אם אמנם הכל בידך ותשגיח על הכל זכר גם זאת מה שהאויב היה מחרף את ה׳‎:

30 ועם נבל. כפל הדבר במ״‎ש:

31 לחית. לעדת העובדי כוכבים אל תמסור נפש ישראל:

32 חית ענייך. עדת ישראל שהמה עניים ומוכנעים:

33 הבט. ראה הברית אשר כרת לאבותינו לגאול בניהם:

34 מחשכי ארץ. המקומות שישבו בהם בחשכת החורבן נתמלאו מדורי חמס:

35 דך. המדוכה אל ישוב נכלם בעת תפלתו רק קבלם ברצון ואז העני והאביון יהללו את שמך בעבור זה:

36 ריבך. כי למולך קמו לגדף:

37 כל היום. מה שחרף בכל עת:

38 עלה תמיד. אשר הוא עולה תמיד לחרף כלפי מעלה: